<h1>אהל מועד שער השבת דרך ח'</h1>
<h2>דף יז:</h2>
מוכרין לנכרי וטוענין עמו על החמור ונותנין עורות לעבדן וכלים לכובס נכרי בע"ש מבע"י שכולן מותר עם השמש והוא שיפסוק עמו השכר ושיעשה הגוי המלאכה בביתו דוקא כלים אבל קבלנות קרקע אסור בתוך התחום וחוץ לתחום מותר אם קצץ לו דמים.
<h2>דף יח:</h2>
לא ימכור אדם חפציו לגוי ולא ישאילנו ולא ילונו ולא ימשכננו ולא יתן לו במתנה אלא כדי שיצא הגוי מפתח ביתו של ישר' קודם השבת אבל בשבת עצמה אסור שהרואה סבור שהישראל צוה לו לגוי להוליכו חוץ לבית ברה"ר ולא ידעו שהגוי נושאו לצורך.
<h2>דף יט.</h2>
לא ישכיר אדם כליו לגוי בע"ש מפני שמשכירן לו לצורך השבת ובה' אם שוכרן לשבוע מותר אבל לימים אסור ואפי' רחוק משבת יותר ואין זה דומה לעורות לעבדן וכלים לכובס דהכא הכלים עושין מלאכה ונמצא כאילו נוטל שכר שבת והתם המלאכה נעשית בכלים ואפ"ה דוקא בשכירות דמטיא הנאה ליד הישראל אסור אבל להשאילו מותר כל שיצא מפתח ביתו מבע"י, וחפצים שאין עושין מלאכה נר' דאפי' בשכר מותר והגאון ר"י לא הביא זה שאמרו לא ישכור ונראה שדעתו הוא שלב"ה שאין להם שביתת כלים אפי' בע"ש מותר ויש למדין מזה שבהמה שאדם מצווה על שביתתה בד' ובה' מותר להשכירה לשבוע או לחודש דומיא דכלים לב"ש ודין שכירות בהמה יתבאר בנט"ו מדרך י"ב וזה לשון הר"מ מותר להשאיל ולהשכיר כלים לגוי ואע"פ שעושה בהם מלאכה בשבת מפני שאין אנו מצווין על שביתת כלים והשיג לזה אהר"א ז"ל ואמר שאין הכל מודים בשכירות הואיל ונהנה כאילו עושה מלאכה לישראל הוא, וכן יום ו' אסור שמא יכנס בו שבת ע"כ וכבר דיברתי בדין זה בנ"ט מדרך יו"ד משער איסור והיתר ולענין שכר כך הוא הדין שאפי' בדבר שאין בו טורח של איסור אין נוטלין שכר שבת שהרי אמרו [ב"מ נ"ח ע"א] השוכר את הפועל לשמור הפרה ואת התינוק שאסור ליטול שכר שבת כי אם בהבלעה וזה יתבאר בנ"ז ודעת הר"מ שבשכר כלים אם שוכר אדם כלי במעה בכל יום אפשר לומר שמותר ליטול שכר שבת שאין דומה שכירות אדם למלאכת שכירות כלים ובלבד שיצא מבע"י מפתח ביתו וכבר דברנו בדין שכר שבת בנ"ז מדרך ז'.
אין משלחין ביד גוי בע"ש אא"כ קצץ לו דמים בשכרו ואם קצץ לו דמים מותר אפי' ע"ש עם חשיכה והוא שיצא מפתח ביתו קודם השבת.
אין מפליגין בשבת בספינה פחות מג' ימים קודם השבת ומפרש הרמב"ן שלא אסרו אלא בספינה של ישראל וקודם ג' ימים לא, דנראה שהיא הגוי כשכירו ושלוחו של ישראל וכיון שהם (ביום) [בים] אם עושה הגוי בה מלאכה לא לצורך ישראל בלבד הוא עושה אלא לעצמו ג"כ הוא עושה ולדבר מצוה מותר אפי' תוך ג' ימים להפליג בספינה מפני כי אינו אסור אלא מפני גזירת הרואים ולפיכך נהגו היתר בספינה של גוים שהרי עיקר הספינה והמלאכות נעשות בשבילן אבל ספינה שרובן ישראל אסור.
<h2>דף קכא.</h2>
כתב רשב"א נ"ל שאילו היה עבד או שפחה שעושין מלאכת רבן שלא מדעתו וניכר שאין עושין לדעת רבן מותר ואינו מצווה להפרישו ואפ' שעל דעת ישראל מותר אם אין שם אמירה דישראל כיון שאינו כבוש תחת ידינו [לאו] אדעתא דישראל קעביד וה"ה בעבד ואמה במלאכת ישראל שאינו אדוניו אבל בשל אדון ואינו ניכר שהעשיה שלא לדעת רבן כיון שתחת האדון הוא כבוש מסתמא על מנת האדון הוא עוסק ואסור ואפי' בניכר שאין עושין לדעת רבן. ומה שהתרנו דוקא לדברים שאין הישראל משתמש בהם בשבת ולא נהנה מהם הוא שמותר אבל ליהנות במלאכתו בשבת אסור.
<h2>דף קכב.</h2>
גוי שעושה מלאכה לעצמו מותר לישראל ליהנות בה אפי' בו ביום הילכך נכרי שהדליק הנר משתמש לאורו ישראל הדליקו בשביל ישראל אסור מדרבנן, מלא מים לבהמתו מבור עמוק עשרה שהוא רה"י ועומד ברה"ר משקה אחריו ישראל אם אינו מכירו דליכא למיחש שהוא הרבה בשבילו כמו שיתבאר בנ"ד ואם בשביל ישראל אסור ליהנות מאותה מלאכה עד מ"ש בכדי שיעשה, עשה גוי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואפי' לטלטל הכבש מותר אם היו העצים ביד הגוי אבל אם תלשן לעצים ועשה כבש אסור לטלטלו אבל מ"מ מותר לירד בו.
פירות שתלשן גוי לצורך עצמו אסורין פירות המוכנין שאין במינן במחובר שהעבירן גוי בשבת ד"א ברה"ר מותר לטלטלן אפי' אותו ישראל שבאו בשבילו שאין להם דין מוקצה ואפי' ביו"ט וליכא למיחש למוקצה דאוצר הגוי לפי שאין הכן לגוי שהכל מוכן אצלו, וכל שמכין אדם לעצמו מותר לאדם אחר וגרוגרות וצימוקין שהכל מוקצין מהם מדעתם אף ברשות הגוי צריכה הכנה והזמנה לישראל שרוצה לאכלם ויש מחמיר לומר שאם בידוע שהוא מאוצר הגוי צריך הכנה דכי אמרי' [ירושלמי ביצה פ"ג ה"ב] אין הכנה לגוי הכי פירושו שלא תאמר פירות דגוי כמדבריות לישראל קמ"ל אין הגוי צריך הכן כלומר אין צריך שיכין לישראל ודין זה יתבאר עוד בסוף דרך ד' משער יו"ט. פירות שהביאן גוי בשביל ישראל אסור לאותו ישראל שבאו בשבילו לאוכלם כל אותו היום ואפי' לא העבירן הגוי ברה"ר אלא בכרמלית שאין איסורו אלא מדרבנן שכל דבר שנעשה בו איסור בשביל ישראל אפי' ע"י גוי אפי' לא היה האיסור ההוא רק מדרבנן אסור אותו ישראל ליהנות באותו דבר בכל אותו היום ושבת ויו"ט שוין בדבר. ודברים התלושין שבשלן גוי לעצמו בשבת והם דברים שאין בהם משום בש"ג מותרים והוא שראוין מתחילתן לכוס אבל אם אינם ראוים מוקצים הן ואם בשל בשביל ישראל אסור ולערב ממתין בכדי שיעשו ואע"פ שהמבשל בשוגג לערב אוכל מיד כאן החמירו יותר שמא יערים. פת חיטים שאפאו פלטר גוי בשבת מותר אם אפאו לעצמו ואפי' אפאו בעצי מוקצה שאין אומרים יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה ופת שעורים שאפאו גוי לעצמו בשבת אסר הרא"ה משום מוקצה כיון דקימחא דידיה לא חזיא כלל לכוס ומכאן נר' שדעתו הוא כדברי האו' שאין אומ' שאין הגוי צריך הכן אלא בדברים הראוין לאכילה כתמרי דעיסקא אבל לא בדבר שאינו ראוי אלא ע"י תיקון כל דבר שנעשה מעצמו איסור כמשקין שיצאו מעצמן ופירות שנתלשו אם עשה גוי אותה מלאכה לעצמו אסור שהכל גזירה א' היא.
בית שהיה בו נר או אש והרבה שם גוי אש או נרות מותר לישראל להשתמש לאותו נר הואיל שבתחלה היה יכול ליהנות קצת מן האש או מן הנר.
גוי שליקט עשבים לעצמו בשבת מותר לישראל לעמוד לפני בהמתו שלא תפנה למקום אחר והיא הולכת ואוכלת מאליה אבל לא יעמידנה על העשבים אע"פ שתלשן גוי לעצמו גזירה שמא יטול בידיו ויאכיל אבל להעמיד בהמתו לרעות על עשבים מחוברים מותר וכבר נתבאר בנ"א שגוי שמילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל ודבר זה אינו מותר לעשותו אלא כשהגוי אינו מכירו אבל אי הוי מכירו במידי דאיכא למיחש שמא ירבה בשבילו אסור מפני שמרגילו ועושה עצמו לשבת אחרת ומיהו בנר וכיוצא מותר דנר לא' נר למאה, זה הכלל במכירו ובפניו ובמלאכה שחוששין שמא ירבה בשבילו אסור אבל אם אין מכירו או שלא בפניו אפי' במלאכה שיכול להוסיף מותר ונר וכן כבש שעשאו לירד בו וכיוצא בהן אפי' בפניו ואפי' מכירו מותר אם עשאן הגוי בשביל עצמו ואם בשביל ישראל אסור בכל ענין אפי' לישראל אחר לדעת הרש"י וכן אומר הרמב"ן שלא מצינו היתר לישראל אחר במלאכה שעשאה גוי בשביל ישראל אלא לפירות שהביאן מחוץ לתחום והוי טעמא משום שאין איסור תחומין שוה בכל דלכל שהוא בתוך התחום ולזה שהוא חוץ לתחום (אסור) [מותר] אבל בשאר מלאכות אין לחלק בין ישראל זה לישראל אחר. כל דבר שיכול ישראל לעשותו הוא בעצמו בהתר אם עשאו גוי בשבילו בענין שאסור לעשות כן מותר וכגון גוי שדלה מים שמתיר ר"ת לישראל לשתות כיון שיכול הישר' לירד לבור ולשתות שם ויש מהגדולים שחולקין בזה ולעד"ן להביא ראיה לדברי ר"ת מהדס במחובר [סוכה ל"ז ע"ב] שלא גזרו בו שמא יתלוש ומותר להריח מטעם שאמרו שיכול ליהנות ממנו בעודו במחובר לא יתלוש אבל באתרוג שעומד לאכילה גזרו שלא להריח בו במחובר כמו שנתבאר בנ"ה מדרך ד' של שער זה וזה הוי סיוע לסברתו של ר"ת אא"כ נאמר שיש לנו להחמיר באמירה לגוי משום דקילא להו לאינשי. עיר שיש בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב הדרים שם ישראל צריך להמתין לערב בכדי שיוחמו חמין ומחצה על מחצה כרוב, וכן בכל מעשה שבת ממתין בכדי שיעשה ואע"פ שחמום לא' חמום לק' שבבת אחת מחממין היכא שרוב ישר' אסור שעל דעת הרוב מחממין וכן הדין בכבש שעשאו גוי לירד בו וכן בנר וכיוצא בהן אם רוב שהן באותה מסיבת ישראל על דעת הרוב ואסור. גוי שהדליק בשבת נר בבית ישראל אינו מחויב לצאת משום שאין בידו לאסור לו ביתו ובלבד שלא ישתמש לאורו והיינו שלא יעשה דבר שצריך נר.
<h2>דף קכט.</h2>
חולה המוטל (בספינה) [במיטה] אפי' אין בו סכנה עושין לו כל צרכיו ע"י גוי בשבת וכל הולך על משענתו חושש קורין לו ולא התירו לו אפילו שבות דאמירה. גוי שבישל בשבת לחולה אין הבריא אוכל ממנו ואפי' במ"ש משום בשולי גוים ודין זה יתבאר עוד בנ"ט מדרך שאחר זה.
<h2>דף קל.</h2>
ולענין מילה אם לא הביא איזמל מע"ש פסק הרמב"ן שמותר לומר לגוי להביאו אלא שדרך כרמלית מותר דגבי מילה נמי מתירין אמירה לגוי בדבר שהוא משום שבות ודוקא גבי מילה לפי שנתנה שבת לדחות אצלה אבל לשאר מצות אין דוחין כלל אפי' ע"י גוי שאין לנו היתר השבות דשבות יותר משבות דמלאכה חוץ מזו, ומה שהתירו לכתוב אונו ע"י גוי למי שקונה קרקע בא"י [גיטין ח' ע"ב] הטעם הוא משום ישוב א"י. והר"מ אומר שדבר שאינו אסור לעשותו אלא משום שבות מותר לומר לגוי לעשותו בשבת והוא שיהי' שם מקצת חולי או צריך לדבר הרבה או מפני מצוה.
<h2>דף קנ.</h2>
כל מלאכה האסורה לישראל לעשותה ואפי' אינה אלא מד"ס אסור לומר לגוי לעשותה לנו שמא יבא לעשותה הוא בעצמו ובין אמר לו מע"ש לעשותה בשבת בין א"ל בשבת שעשותה למחר הכל אסור ויש מקילין לומר שלא אסרו שבות דאמירה אלא בדבר שאיסורו מד"ת שלא כדברי הרש"י וגם רוב החכמים חולקין בזה.
לרבינו ברוך מותר לומר לגוי מדוע לא עשית בשבת שעברה מלאכה כך אע"פ שנראה הערמה כדי לעשות לשבת הבאה.
<h2>דף קנא.</h2>
מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין ואומר לו לגוי או לישראל לך למקום פלוני למ"ש והבא לי במנה או במאתים דבשבות דבאמירה למחר התירו אפי' מישראל לישראל משום צרכי כלה ומת אבל לא התירו אמירה ולא מעשה בשבילו בדבר הנעש' בשבת ואפי' ע"י גוי וכן אין רשאין באמירה דע"ש אפי' ע"י גוי שהרי מתחלל שבת ובמלאכה הנעש' אין אומ' דא"כ באגרות ג"כ נאמר שאם יש שם מחיצות מביא דמשום שטרי הדיוטות אין באגרות שלום ולא בשל עסקי רבים כל זה מהרמב"ן.
